|
הסטטיסטיקה לעולם אינה טועה // אייל סברו
ואיך קיבלתי "בונוס" שבהחלט הייתי מוותר עליו...
שמואל היה בעליהם של מספר תחנות לשטיפת רכב בארץ, לקוח מה שקוראים בעגת הביזנס "כבד". כשהגיע אלי דרך חבר טוב שלי שמחתי אבל לא ידעתי עד כמה אני צריך לשמוח. שמואל סיפר לי כי בסניף שטיפת המכוניות שלו בתל אביב, מישהו ככל הנראה, החליט להיות "שותף סמוי", כי הרווחים קטנו למרות שאנחנו באמצע הקיץ, ו"שותף גלוי" לא לקחתי ואין בכוונתי לקחת. בתחנה עבדו מספר אנשים וביניהם גם קרוב משפחה של רעייתו, יוסף, אדם נחמד מאוד.המחיר לא היווה בעיה. אמרתי מחיר ושמואל הניף ידו ואמר "הלאה, הלאה, זה לא מעניין אותי".
קבענו להיפגש בעוד שלושה ימים, ליד התחנה באישון לילה, עד אז הבטיח שמואל כי ישיג מיוסף האחראי, את מפתחות התחנה (המקום בו הקופה נמצאת) וקוד האזעקה.עברו שלושה ימים ונפגשתי עם שמואל באישון לילה. להפתעתי שמואל לא חיכה לבד. יחד איתו המתין גם יוסף. מסתבר ששמואל שיתף את יוסף בחקירה הסמויה ועשה דבר שביקשתי בכל לשון של בקשה שלא יעשה. עבדנו כשעתיים לערך ובסיומם התקין עדי, האיש הטכני שלי, את המצלמה הנסתרת מעל הקופה כך שכל כסף שאמור להישאר בה, ייראה הכי טוב שאפשר.
שמחתי על כי הצלחתי להלהיב את שמואל, איש העסקים הותיק, במצלמה הקטנה.שמואל לא האמין עד כמה קטנה וזעירה היא יכולה להיות, ואהב את הרעיון שלקח לו רבע שעה למצוא אותה לאחר ההתקנה, וזאת למרות שידע את מיקומה "פחות או יותר". הסברתי ליוסף איך להחליף קלטות ונפרדנו כידידים.כעבור חמישה ימים צלצל אלי שמואל וקבע פגישה.
לפגישה הגיעה עם יוסף וערמת הקלטות, נכנסנו לחדר הישיבות, ובין קפה לקפה ראיתי במו עיני איך העובדים בתחנה חוברים לקופאית ויחד עושים קומבינה שבה חלק מהמכוניות לא עוברות דרך הקופה למרות שעברו ועוד איך דרך מכונת השטיפה.
שמחתי על כי יוסף, קרוב המשפחה, אינו בסוד העניין וראיתי כי שמואל לקח קשה את עניין הגניבה. במשך כל השהות אצלי לא הפסיק לספר כי כל חייו עזר לפועלים אלו ושילם להם ביד רחבה ואף מעבר לכך, וראה את דבר גניבתם כדבר קשה ביותר. בסיום הצפייה קבענו מועד לפרוק המערכת הסמויה ונפרדנו כשאני מביט לעיניו של שמואל ורואה עצבות רבה, רבה מדי.
עוד באותו ערב קיבלתי טלפון נוסף משמואל, "אייל אני רוצה שתעביר את המצלמה למקום אחר שלי באזור נתניה, גם כן שטיפת רכב, למתי אפשר לקבוע?", שאל.קבענו למחרת בלילה שוב וכשהניח את השפופרת חייכתי בשביעות רצון, יען כי הצלחתי עם הלקוח "הכבד" ובטח אראה ממנו המון פרנסה.
למחרת בלילה נפגשנו שוב בשטיפה בתל אביב, פרקנו את הציוד תוך דקות ונסענו יחדיו כולנו שמואל, יוסף, עדי הטכנאי ואני ישירות צפונה, לנתניה.
כעבור שעה ומחצה היה הציוד מותקן בתוך הצריף הקטן שדרכו עוברות המכוניות בדרך לשטיפה.כשנפרדנו שאלתי את שמואל אם הוא מוכן לראות גניבה נוספת. שמואל חייך ואמר "ולמה אתה בטוח שתהיה גניבת כסף, אייל?" הסברתי לו את התיאוריה שלי כי בכל מקום שבו התקנתי הייתה תפיסה, אף פעם לא קרה לי שלא תפסתי גניבות ממעביד כשהתקנתי מצלמות סמויות בבית העסק. שמואל חייך ואמר לי "תהייה אופטימי",ונפרדנו.עברו יומיים בלבד ושמואל התקשר ושאל אם יוכל להגיע למשרד.
תוך שעתיים ישבנו על כוס אספרסו וצפינו בקלטות של יומיים בלבד. גם פה הקופאי גנב. כל רכב שלישי שנכנס לשטיפה לא נרשם בכלל, ובסוף יום העבודה ספרנו כ - 1000 ₪ לערך בתוך כיסו של הקופאי, שהלך הביתה שמח ומאושר.שמואל ראה את הגניבות וסרב להאמין, "גונבים אותי", אמר, "ואני נותן אמון מלא באנשים הללו. הקופאי הזה, אני חיתנתי אותו, הבחור היה תפרן רציני, וכשהתחתן אני זה ששילם את רוב החתונה".
דבריו של שמואל עוררו גם בי תחושת בגידה, אבל כמי שמורגל כבר שנים לראות מקרים של גניבות מאדם קרוב לעיתים גם בן משפחה, ידעתי כי החיים פחות "ורודים" ממה שכולם חושבים. הרגעתי את שמואל.לפני שהלך קבענו כי נפרק את המערכת כבר באותו לילה, "אין לי צורך לראות יותר, גם כך זה כואב לי" אמר שמואל ולפני שנפרדנו הוציא פנקס צ'קים ורשם סכום של שלוש התקנות.
מה זה? שאלתי ושמואל חייך, "זה עבור ההתקנה האחרונה אותה נעשה מחר בלילה, בחיפה". למחרת נפגשנו בחיפה. שמואל הגיע עם המכונית האמריקאית היקרה שלו, פתח את ביתן הקופה של השטיפה ועדי המתקין התחיל לעבוד. הכנתי את שמואל לבאות. הוא כאיש עסקים ותיק, חייך ואמר לי כי לעיתים הסטטיסטיקה קצת עקומה. אני מקווה בשבילך אמרתי לו ונפרדנו.אבל הסטטיסטיקה לא הייתה עקומה גם במקרה הזה.
כעבור 4 ימים הגיע אלי שמואל עם הקלטות. "אתה לא תאמין" אמר לי, "אותה השיטה כמו בתל אביב. הקופאי עושה יד אחת עם העובדים ואני אוכל אותה. רק בשבוע שעבר העליתי לו את השכר ב - 1000 ₪ במכה אחת והקופאי הזה שכבר 12 שנים אצלי, גונב אותי".
ידעתי כי שמואל מאמין יותר מידי בעובדיו וראיתי זאת כבר. תמיד סיפרתי ללקוחותיי כי כשבעל עסק חושד כי גונבים ממנו. סימן שגונבים ממנו כבר מזמן. בהתחלה כשהעובד מתחיל לגנוב, בעל העסק לא ער לכך וכשהעובד עושה זאת באופן כרוני, מתחילים הסימנים והחשדות של בעל העסק, אבל אז כבר מאוחר כי גונבים אותו כבר מזמן.בלילה האחרון כשנפרדתי משמואל לחצתי את ידו בחום, אל תיקח את העניין קשה אמרתי לו, מרבה נכסים, מרבה דאגות וזה חלק מהמשחק, זה משהו שלא אתה המצאת. זה היה קיים קודם ויהיה קיים גם אחר כך.
שמואל לחץ את ידי בחום והודה לי מקרב לב, "מחר אכנס אלייך עם צ'ק נוסף על מקומות נוספים" אמר לי, הנפתי יד כביטול, זה בסדר, אמרתי לו, זה בסדר.שמואל לא הגיע למחרת, גם לא כעבור יומיים, וגם לא כעבור שבועיים, טלפנתי אליו כעבור שבועיים אבל בטלפון שלו לא ענו "המנוי אינו זמין כעת" ענה התקליט הידוע. עברו חודשיים לערך ואני שהזדמנתי לאזור שטיפת הרכב שלו בתל אביב נכנסתי לשטיפה ופגשתי את יוסף, בן משפחה של רעייתו של שמואל.
כשיוסף ראה אותי , קפץ לעברי ואמר "הוא היה אדם גדול, עזר לכולם, פשוט לקח את דבר הגניבות קשה מדי", מה זאת אומרת היה? שאלתי, "מה, לא שמעת?" אמר יוסף, "שמואל התאבד". מתי?! נפערו עיניי, "לפניי חודשיים לערך" השיב. ישבתי עם יוסף בבית קפה בתחנת הדלק והוא סיפר לי כי באותו ערב שבו חזר שמואל ממני, לאחר הגניבה בחיפה, ירה לעצמו שמואל בראש.
לכל העובדים שגנבו אותו השאיר מכתב שישב על מצפונם, "ולך אגב השאיר צ'ק רשם "בונוס" בפרטים, פשוט לא יצא לי לעבור דרכך". עצמתי עיניי והרמתי ראשי למרומים, למה? שאלתי, למה?.
|
